ראובן רוזנטל נכסים בע"מ נ' איתי השקד בע"מ ואח'

החלטה

1. מונחת לפניי בקשה להפקדת ערובה המבוססת על תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984. לטענת המבקשים, אין למשיבה, חברה בע"מ, נכסים או רכוש ממנו ניתן יהיה להיפרע במקרה בו תדחה התביעה. אין למשיבה אף משרד לשם ניהול עסקיה. המבקשים צירפו לבקשתם פס"ד מיום 28.11.2011 שלפיו מנוהלים נגד המשיבה תיקי הוצל"פ בגין אי פירעון הלוואות. משמדובר בחברה בע"מ הרי שלא ניתן יהא לרדת לנכסים אישיים לשם גביית הוצאות משפט. לאור האמור, טוענים המבקשים כי מצב המשיבה מבחינה כלכלית עגום ויש להיעתר לבקשה.

2. המשיבה הודפת את הבקשה. לגישתה, קיימת עילת תביעה מוצקה ומבוססת הן לפיצויי קיום והן לפיצויי הסתמכות לאור התקשרות בלעדית מחייבת בכתב בין הצדדים ולאור התנהלותם. המשיבה מכחישה את טענות המבקשים וטוענת כי מצבה הכלכלי טוב. עיקר פעילותה הוא בשיווק ומתן שירותים והיא מעורבת במספר פרויקטים (אשר בשל חובת סודיות אין היא מוסרת פרטים מזהים מעבר למפורט בסעיף 10.4 לתגובה) שצפויים להניב לה הכנסות משמעותיות עתידיות, זאת מעבר להכנסותיה השוטפות הקיימות כיום. המשיבה מציגה אישור רו"ח שלפיו בשנת 2012 עמדו רווחיה על פי דוח רווח והפסד ע"ס 214,264 ₪. לגישתה, פסה"ד שצורף לבקשה הינו כתוצאה מסכסוך ארוך שהיה למשיבה עם בנק דיסקונט שהסתיים בפשרה והמשיבה שילמה את מלוא החוב. לגבי הטענה בדבר העדר משרד טוענת המשיבה כי מתלווה לפרויקטים במקום הפרויקט ולעיתים מוקמים משרדים בשטח, וכי עיקר רכושה טמון בחוזים והתקשרויות. לשיטתה אל לביהמ"ש לחסום את זכות הגישה לערכאות. המבקשים הזכירו בבקשתם את תקנה 519 לתקסד"א בלבד ובשל תכליתה ואיתנותה הכלכלית של המשיבה אין להיעתר לבקשה. לסיום טוענת כי לביהמ"ש קנויה סמכות ושיקול דעת אם לחייב את המשיבה בערובה ואין מדובר בחיוב אוטומטי. המבקשים נמנעים בבקשתם לפרט את סכום הערובה הנדרש ואם ביהמ"ש יעתר לבקשה הרי שיש לחייב את המשיבה בערובה בסך 5% מסכום התביעה בלבד.

3. בתשובה לתגובה טוענים המבקשים כי ההסכם עליו מבוססת התביעה אינו חוקי ולכן יש לסלק על הסף את התביעה, כפי שפירטו בכתב ההגנה. פסה"ד שצורף לבקשה מעיד על תסבוכת כלכלית ומשפטית אליה נקלעה המשיבה המעלה את הסיכון הקיים למבקשים. הפרויקטים אותם מונה המשיבה אינם מפורטים לפי תאריכים וכל שיש בהם הוא ציפייה לעתיד. לא הוצג מסמך המלמד על הכנסות שוטפות או סכומים שהמשיבה קיבלה או מחזיקה היום. באשר לאישור רוה"ח, לא מופיע שם רו"ח, קביעת רוה"ח לגבי עמידה בהוצאות משפט בסך 50,000 ₪ אינה ברורה האם מדובר בשכ"ט עו"ד או הוצאות משפט. לא הוצגה כל אסמכתא בעניין סיום החוב לבנק דיסקונט, שהשעבוד הוסר או שיש למשיבה רכוש. נכס המקרקעין שהיה בבעלות המשיבה נמכר ואין לה רכוש ממשי מלבד "חוזים והתקשרויות" כפי שמציינת בתגובתה. בסייפת תגובתה מפנים המבקשים לסעיף 232 לפקודת החברות.

דיון והכרעה

4. לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובתשובה לה סבורה אני כי דינה להתקבל, כפי שיפורט להלן.

5. יאמר מיד, אכן הבקשה נסמכת על תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 ולא הוזכר סעיף 353א לחוק החברות, התשנ"ט - 1999. כידוע, תקנה 519 חלה על יחידים ולא על חברה בע"מ בדומה למשיבה. תקנה 519 אינה רלוונטית למשיבה וסעיף 353א הוא הנכון בנסיבות העניין. למרות שסעיף זה כאמור לא הוזכר בבקשה (בתשובה לתגובה הוזכר סעיף 232 לפקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג – 1983) סבורתני כי יש לבחון את הבקשה מבחינה מהותית.

6. סעיף 353א לחוק החברות קובע כדלקמן : "הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט שלו הסמכות לדון בתביעה, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבעת אם יזכה בדין."

7. הווי אומר, על פי החוק יש לחייב חברה במתן ערובה להוצאות אלא אם כן מצא בית המשפט כי נסיבות העניין אינן מצדיקות זאת או אם החברה שכנעה כי ביכולתה לשלם את הוצאות המשפט, מדובר בעניין הנתון לשיקול דעת בית המשפט (ראו אורי גורן סוגיות בסדר הדין האזרחי מהדורה עשירית, 752).

8. על בית המשפט לבחון את יכולתה הכלכלית של התובעת ולאחר מכן את סיכויי התביעה. השיקולים אשר בית משפט שוקל הינם, בין היתר: מיהות הצדדים (למשל מקום מגורי התובע), השלב בו הוגשה הבקשה, תום הלב של מגיש הבקשה, הראיות אשר צורפו על ידי הצדדים לעניין היכולת הכלכלית, וכל זאת תוך איזון בין אינטרסים מתנגשים, זכות הגישה לערכאות, שהינה זכות חוקתית, מחד, ומאידך זכות אדם להגן על קניינו ומניעת הגשת תביעות סרק. ראה בעניין זה ת.א. 1419/99 פרגול הנדסה בניה והשקעות בע"מ נ' א.י.מבנים בע"מ ואח', מיום 9.2.06, ת.א. 3262/01 (י-ם) בש"א 1582/05 מדינת ישראל נ' באומל משה בע"מ מיום 7.6.05.

9. ומההלכה ליישומה – הנטל להוכחת יכולת כלכלית לתשלום מוטל על המשיבה. המשיבה לא הציגה אסמכתאות ולא פירטה סכומים לעניין הפרויקטים הנקובים בסעיף 10.4 לתגובה לרבות הסכמים עם צדדים שלישיים (אף לא מסמכים "לעיני ביהמ"ש בלבד" לאור עניין הסודיות הנטען); לא מסרה פרטים על הכנסותיה השוטפות היום כגון: דפי חשבון בנק, מסגרת אשראי, מאזנים; לא הוכיחה את טענתה שלפיה מלוא סכום החוב לבנק שולם והשעבוד הוסר; לא פירטה נכסים מהם ניתן יהא להיפרע; בתגובתה טענה המשיבה שרכושה העיקרי הוא חוזים: "רכושה של התובעת הינו בעיקרו חוזים והתקשרויות ועסקינן ברכוש לכל דבר ועניין" (סעיף 10.8) כאמור, "חוזים והתקשרויות" לא הוצגו.

10. המשיבה הציגה אישור רו"ח שלפיו רכשה היא "בעבר" שטחי משרדים בגבעת שאול בי-ם וכי הרווח הנקי לשנת 2012 הוא 214,264 ₪ שנבע מהכנסות בגין שירותים וממכירת נדל"ן שהיה בבעלותה וכי המשיבה יכולה לשאת בהוצאות משפטיות עד לסך 50,000 ₪. אישור רוה"ח אינו מפורט מספיק. כך, לא ברור כמה מתוך סכום הרווח הנקי הוא בגין שירותים שנתנה לצדדים שלישיים וכמה נבע ממכירת נדל"ן. לא ברור האם נשאר בבעלות המשיבה נדל"ן נוסף אם לאו מהן חובותיה ומהן הכנסותיה השוטפות, מה גם ואישור זה מתייחס לשנת 2012 ואין ללמדו בהכרח לגבי מצבה לשלהי שנת 2013.

11. לעניין סיכויי התביעה - המדובר בשלב מקדמי, טרם הוגשו תצהירי עדות ראשית ואף טרם התקיים דיון ראשון. כל שיש לפניי כרגע הם כתבי הטענות וקשה בשלב זה להעריך את סיכויי התביעה. על פי כתב התביעה, הצדדים התקשרו בהסכם ובהתאם לו העניקה המשיבה למבקשים שירותי שיווק פרויקט המגורים של האחרונים באופן בלעדי תמורת 1% (בתוספת מע"מ) מכל דירה בפרויקט. המשיבה טוענת כי, בין היתר, פעלה להכשרת הפרויקט מבחינה תכנונית וכן לשיווקו והשקיעה משאבים וכספים לקידומו. המשיבה טוענת בין היתר להפרת הסכם, חוסר תו"ל ועשיית עושר ולא במשפט. במסגרת בירור ההליך יהא צורך לבחון, בין השאר, את תוקף ההסכם, היקף הפעולות שבוצעו ע"י המשיבה בקשר עם הפרויקט, זכאות המשיבה לקבלת עמלה ושאלת הבלעדיות. לא ניתן בשלב זה להעריך את סיכויי התביעה או לקבוע שגרסת מי מהצדדים עדיפה על פני האחרת.

12. אשר על כן, סבורה אני כי דין הבקשה להתקבל. כתנאי להמשך ההליכים על המשיבה להפקיד 25,000 ₪ כערובה להבטחת הוצאות המבקשים. סכום זה נקבע לאחר ששקלתי בין היתר את סכום התביעה, השלב המקדמי יחסית של ההליך וזכות המשיבה לגישה לערכאות כמו גם מתן יומה בביהמ"ש. הערובה תופקד בקופת ביהמ"ש בתוך 30 ימים מהמסירה.

ניתנה היום, ח' כסלו תשע"ד, 11 נובמבר 2013, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: